נושי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום סך 41,500 ₪ המהווה לטענת התובעת את תגמולי הביטוח שהיא זכאית לקבל מהנתבעת בגין אירוע של גניבת תכשיטים השייכים לה מביתה ואשר בוטחו ע"י הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה את קרות האירוע הביטוחי, כי התובעת הפרה הוראות הסכם פוליגרף ואשר תוצאת הפרה זו היא ויתור על התביעה כעולה מתנאי ההסכם וכי מתקיים חריג לכיסוי הביטוחי שהוא מעורבות בזדון של בן משפחה המתגורר בבית באירוע הביטוחי, קרי בגניבת התכשיטים.

התובעת העידה לעצמה ומטעם הנתבעת העידו 3 עדים, מר פרידלנדר – המומחה שביצע את בדיקת הפוליגרף, מר טולדנו – חוקר מטעם הנתבעת ומר אזולאי שהוא מנהל מחלקת התביעות במחוז צפון אצל הנתבעת.

לאחר שמיעת העדויות והגשת הראיות סיכמו ב"כ הצדדים בעל-פה.

התביעה מתנהלת בסדר דין מהיר ולכן ינומק פסק הדין בתמצית ובהתאם לתקנה 214 ט"ז לתקסד"א הגם שניתן משקל הולם לכל טענה ולכל ראיה שבתיק.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, הצדדים אגב אינם חלוקים בכך שככל שמדובר בהוכחת חריג לכיסוי הביטוחי ולחבות הנתבעת על פיו, הנטל רובץ עליה.

משכך על התובעת הנטל להוכיח כי אירע מקרה הביטוח כטענתה.

לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות שהוגשו יש לקבוע כי מקרה הביטוח אכן אירע ובדיוק כפי שמתארת זאת התובעת. מסקנה זו מבוססת הן על עדותה המהימנה של התובעת והן על סמך בדיקת הפוליגרף החד משמעית שקבעה כי אצל התובעת לא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר לכל השאלות שנשאלה וביניהן שאלות בדבר עצם אירוע הגניבה, ידיעה על מי שמחזיק בתכשיטים ובדבר הפרזה ברשימת התכשיטים שנגנבו.

תוצאה זו של בדיקת הפוליגרף די בה (בצירוף העדות המהימנה של התובעת) כדי לקבוע והרבה מעבר לסף מאזן ההסתברות הנדרש שמקרה הביטוח קרי גניבת התכשיטים אכן התרחש, כמו גם היות רשימת התכשיטים שנגנבו ותיאורם נכונים וכן כי התובעת איננה מעורבת בגניבה.

כאן, עובר הנטל לנתבעת להוכיח 2 טענות, האחת כי התובעת הפרה את הסכם הפוליגרף ולכן נחשבת כמי שויתרה על תביעתה והשניה כי התקיים חריג לכיסוי הביטוחי.

אשר להפרת הסכם הפוליגרף שנחתם, היום הסכם שכזה לא היה עומד במבחן משפטי ולא היה עומד בהנחיות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (ראה חוזר 2008-9-7 מיום 10.6.08 שהוצג).

אין חולק שהסכם הפוליגרף נחתם קודם לפרסום החוזר ברם הסכמי פוליגרף נבחנו גם בעבר ע"י בתי המשפט ולא אחת נקבע שמדובר בהסכם שנוסח מראש ע"י חברת הביטוח מול מבוטח שלא תמיד היה מיוצג או מודע למשמעויות השונות שבהסכם.

יובהר, אין בפני טענה לאי תקפות ההסכם, לא תתאפשר הרחבת חזית בעניין זה (ונעשה ניסיון כזה מצד התובעת) ברם ניתוח ניסוחו וההוראות שבו ומשקלן יעשה בשים לב לכלל הנסיבות וגם בשים לב לנטל השכנוע.

על פי הסכם הפוליגרף על "המבוטח" להתייצב בעצמו לבדיקה וכן לגרום לכך ש"אליעזר שמאייב" (בן דודה של המבוטחת שהתגורר עימה בזמנים הרלוונטיים) יתייצב בהקדם האפשרי ובמועד שיתואם עימו לבדיקה.

סעיף 5 להסכם קובע כי:

"המבוטח מצהיר, כי במידה וימנע, לאחר חתימתו על מסמך זה, מסיבה כלשהי, מלעבור את בדיקת הפוליגרף יהוו הדבר ויתור על כל תביעותיו בגין האירוע הנדון...".

אין חולק כי "המבוטח" קרי התובעת אכן התייצבה לבדיקה ונבדקה בפועל.

ולכן, "המבוטח" שמופיע בסעיף 5 לא נמנע מלעבור את הבדיקה ולכן סעיף 5 איננו חל בנסיבות העניין.

סעיף 5 להסכם איננו מדבר על "המבוטח" ומר שמאייב או ו"העד" או ו"החשוד" או כל דבר דומה, סעיף 5 מדבר רק על "המבוטח". חברות ביטוח נצמדות כמנהגן (ולעיתים בצדק) לפרשנות דווקנית של ההסכמים השונים והפוליסות ובדרך זו יש ללכת גם במקרה דנן.